תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' פרלוב ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים") לביטולו של צו עיקול זמני שהוטל על נכסיהם.

הנתבעת 2, פלא קום השקעות (2003) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") הוא מנהלה ואחד מבעלי השליטה בה, היא חברה העוסקת בביצוע התקנות קצה של מערכות טלפוניה סלולארית.

ביום 6.7.2011 הוטל עיקול על נכסי הנתבעים, להבטחת תביעה בסכום של 7,000,000 ₪ שהוגשה נגדם ונגד נתבע נוסף, אדם בשם יפים פרלוב (להלן: "יפים"), על ידי התובעת, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "תנובה").

על פי הנטען בבקשה להטלת עיקולים, יפים והנתבעים קשרו יחדיו על מנת להוציא כספים במירמה מתנובה.

יפים עבד אצל תנובה בתפקיד ראש אגף התקשורת, והיה אחראי לפעילותה מול ספקי התקשורת, ובהם חברת סלקום.

לטענת תנובה, יפים והנתבעים יצרו בפניה מצג כוזב לפיו הנתבעת החלה לבצע התקנות של ציוד קצה סלולארי עבור תנובה ולכן הנתבעת זכאית לתשלום בגינן. הנתבעים הגישו לתנובה חשבוניות לתשלום, ויפים חתם עליהן לשם אישור כי הנתבעת אכן זכאית לתשלום. כחלק ממעשה ההונאה, יצר יפים מצג כלפי תנובה כאילו עלויות ההתקנה שישולמו לנתבעת, יקוזזו על ידי סלקום מהחשבונות שהיא שולחת לתנובה, שכן על פי ההסכם בין תנובה לסלקום, סלקום היא שאמורה לשאת בעלויות של התקנת ציוד הקצה.

לימים התגלה לתנובה כי מה ששילמה לנתבעת, לא קוזז מהתשלומים ששולמו לסלקום. בירור שנערך עם סלקום העלה כי סלקום, ולא הנתבעת, היתה זו שביצעה את ההתקנות עבור תנובה, ובאופן זה התגלתה המעילה. בין השאר, גילתה תנובה כי למרות שבבעלותה 700 משאיות בלבד, הרי שהנתבעת הפיקה חשבוניות לתנובה בגין רכישה של למעלה מ- 2,500 ממירים למשאיות. עוד התברר כי מקצת המשאיות לגביהן הופקו חשבוניות של הנתבעת, כלל אינן בשימושה של תנובה. כך גם התברר כי במשאיות שסופקו החל משנת 2008 כלל אין צורך בהתקנת ממירים, אך למרות זאת, תנובה שילמה לנתבעת עבור התקנת ממירים במשאיות אלה. בנוסף, התברר כי תנובה שילמה לנתבעת עבור חיובים כפולים בגין אותן משאיות. תנובה מוסיפה וטוענת כי ביום 2.6.2011 התוודה יפים באזני מנהליו כי שיתף פעולה עם הנתבעים על מנת להוציא מתנובה כספים שלא כדין וכי תפקידו במסגרת אותה הונאה היה לאשר את החשבוניות ששלחו הנתבעים לתנובה.

על יסוד האמור בבקשה ניתן צו עיקול במעמד צד אחד על נכסי הנתבעים ויפים. הנתבעים ביקשו לבטל את העיקול. בקשתם לא נתמכה בתצהיר, ועוד אתייחס לכך בהמשך הדברים.

בקשת הנתבעים נקבעה לדיון. במהלך הדיון נחקר יעקב רבינוביץ (להלן: "רבינוביץ"), המצהיר מטעם תנובה, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

כידוע, על מנת שיינתן צו עיקול זמני, על מבקש הצו לעמוד לפחות בשני תנאים מצטברים: הצגת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה (תקנה 362(ב) לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות")), וכן הצגת ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות).

נבחן האם תנובה עמדה בשני התנאים האמורים. תחילה נדון בשאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה, ולאחר מכן נדון בשאלת ההכבדה.

רבינוביץ נחקר ארוכות על תצהירו. כעולה מעדותו, הוא עצמו בדק את החשבוניות שהפיקו הנתבעים, ואשר אושרו לתשלום על ידי יפים למרות שלא בוצעה העבודה הרשומה בהן. את החשבוניות האלה, ואותן בלבד, הוא העביר לאנשי מחלקת הביקורת של תנובה, ואלה הפיקו על יסודן את הרשימה שצורפה כנספח 8 לבקשת העיקול של תנובה (ע' 5 לפרוטוקול). לדברי רבינוביץ, מדובר בסיכום של החשבוניות ששולמו לנתבעת בגין עבודה שלא בוצעה.

הנתבעים ייחדו חלק ניכר מחקירתו של רבינוביץ ומסיכומיהם לטענה לפיה רבינוביץ לא הכין בעצמו את הרשימה נספח 8 ואינו יכול לאשר את אמיתותה. עוד טענו הנתבעים כי מדובר בכלל החשבוניות ששולמו לנתבעת, בלא הבחנה בין חשבוניות בגין עבודה שלא בוצעה לבין חשבוניות אמיתיות המשקפות עבודה שבוצעה בפועל. מכאן, כך טוענים הנתבעים, לא הוכיחה תנובה מהו הסכום המגיע לה באמת ובתמים.

אינני מקבל טענות אלה. רבינוביץ הבהיר פעם אחר פעם כי העביר לאנשי הביקורת של תנובה אך ורק את החשבוניות ששולמו על ידי תנובה למרות שהנתבעת לא ביצעה את העבודה בגינן הופקו:

"כל החשבוניות שבגינן לא סופק ונעשה לגביהם החשבון הן כולן חשבוניות ידניות מהסוג שמסומן בתוך התצהיר וסך כל החשבוניות האלה סוכם והביא את זה לסכום. הרשימה הזאת צריך לתבוע מתוך זה ... אני ריכזתי בתוך מספר קלסרים את כל החשבוניות הידניות ... הגשתי את זה למחלקת הביקורת ולאנשים שהמשיכו בפעולה של הבדיקה ... הקלסרים האלה הם של חשבוניות לגבי כל הפריטים שלחלוטין ברור לנו שלא סופקו." (ע' 5 לפרוטוקול).

ממילא, אין לייחס חשיבות מכרעת לעובדה שלא רבינוביץ היה זה שערך את דף הריכוז נספח 8, אלא אנשי מחלקת הביקורת של תנובה. ודוק: בשלב הדיוני הנוכחי, ניתן להסתפק בעדויות מפי השמועה, שכן עסקינן בהליך ביניים ולא בברור התיק העיקרי. לפיכך, העובדה שלא רבינוביץ הוא שערך את נספח 8 לתצהירו, אינה מעלה או מורידה כעת. גם הטענה לפיה נספח 8 כולל את כל התשלומים ששילמה תנובה לנתבעת, ולא רק את התשלומים בגין עבודה שלא בוצעה, לא הוכחה בשלב זה. הנתבעים נתפסים לניסוח לא מוצלח של בקשת העיקול, ממנו ניתן להבין כי מדובר בכלל החשבוניות ששילמה תנובה, ולא רק בחשבוניות ששולמו בגין עבודה שלא בוצעה, אלא שרבינוביץ הבהיר כי סכום התביעה הינו אך ורק בגין החשבוניות מהסוג האחרון:

"אני בתצהיר שלי התמקדתי בנושא של מה שלא סופק ... מה שסופק לא כתבתי." (ע' 5 לפרוטוקול).

זאת ועוד, טענת הנתבעים אינה מתיישבת עם טענה אחרת שלהם, אותה העלו בכתב ההגנה. שם טענו הנתבעים כי תנובה עודנה חייבת לנתבעת סך של 900,000 ₪ בגין שרותים ומוצרים שקיבלה, ואשר תמורתם לא שולמה (ס' 22 לכתב ההגנה). ברור איפוא שהסכום של 6,277,332 ₪ המפורט בנספח 8, איננו משקף את כל החשבוניות שהנתבעת הנפיקה לתנובה אי פעם.

יצויין כי הנתבעים מיקדו את טיעוניהם בנספח 8, אך העדיפו להתעלם כליל מנספח 9 לבקשת העיקול, שם צורפו באופן מדגמי חשבוניות המוכיחות כיצד פעלה התרמית לכאורה בנוגע לחיובים כפולים בגין אותן משאיות ממש.